יום אחרון למסע (הוא נכתב באיחור כי הסטייליסטית, מרגע שזיהתה את חלקת המיטה המוכרת, שוב לא היה ניתן להפריד ביניהן).
הקצנו כשדמעות סיום ניקוות בעיננו, יהודית וקשקש יושבי החוה, מיהרו לערוך שולחן עם ארוחת בוקר ישראלית וטעימה כדי להקל עלינו ולקדם אותנו לקראת העזיבה (ב14:00 אמורים להגיע נופשים חדשים). במהלך הבליסה תחקרנו את יהודית בנסיון לפצח את הקול החלוצי הזה שגורם לאנשים נורמליים לכאורה לעשות מעשה ולשים מבטחם באמצע "שום מקום". בעיקר אלו שבחרו בכך בסוג של דיעה צלולה ולא הוצנחו לשם מאיזה שטיח מאובק. יהודית האשימה בחזון את קשקש אישה, איש צבא בעברו. הסתכלה לי בעיניים כמו שרק מסקרה לקונסילר יכולה וסיכמה "קשה". ובכל זאת ברור שהיא וגם הוא, רחוקים מ-לוותר. מתעקשים להפריח ולפנק את אורחיהם בו זמנית, פשוט מ ד ה י ם.
הילדה גם היא לא ויתרה על רכיבה בחווה הרותחת והאיטלקי ליוה אותה מכיון שכל דקת צלייה חשובה.
לבסוף זזנו רק מעט עד לנקודת התצפית על המכתש, שם נטפלנו לזיו הביישן שבלי התראה הציע לנו הסבר על הנוף, הוא החל בהסבר מפורט לכל שכבה גיאולוגית, זיז וגבעה כולל תקופות פלאנתוליות (רוס היה מתלהב). מודים..לא ראינו את זה מגיע...
עצרנו אותו בשיא וכמובן שעברנו לראיין אותו, מסתבר שזיו הביישן בכלל מרחובות ובמצפה הוא הקים כרם ! הנגב הזה.. איפה שלא תתייבש יהיה חלוץ נמרץ. הודנו לזיו ואיחלנו לו בציר מוצלח.
עמוסי הרהורים
המשכנו לחוות האלפקות, "למה" מפונפנת שלא שואלת כלום, רק באה לקבל ליטוף ואיזה משהו קטן בשביל הטעם.
למרות אזהרות "היכון רוק" קיבל ילד אמיץ אחד שליכטה עסיסית. אבא'שלו במקביל נשבע אמונים לאיזו בימבו בלונדינית.
קינחנו בארטיק.. נו מה.
תחנה חינוכית אחרונה- הצריף של ה"זקן". האיש שבאמת ידע לעמוד על הראש ולראות את העולם מנקודת מבט נבואית. מיוחדת רק לו ולצערי לא קיימת במנהיגינו עכשיו.
קראנו קטעים מכתביו ורישומיו ובואנ'ה זה בדיוק "חזון". לראות איפה חייבים לפתח, לצפות היכן יהיו נקודות התורפה וגם החוזק ולהערך בהתאם "ובמהירות".האיש ביקש כבר בשנות ה50 להתפיל מים והנה 2011 עכשיו אנחנו מבצעים...
ובעיקר דוגמה אישית, איפה ישנם עוד אנשים כמו...
מהצריף המשכנו לקברם של הזוג. את פנינו קידמו "במבי" חמודים שמלחחים חופשי, צילמנו כמו משוגעים.
שניה לפני העלייה למכוניות ולהצפין, נזכרה החבורה שאין צילום של "הביחד".
מיד התיישבנו בחניון מסודרים לצילום קבוצתי וחיכינו בסבלנות לקורבן שיקלע לכבשן. לשימחתנו לאחר כמה דקות המתנה (9:30 ליתר דיוק, אבל מי סופר) הגיע הצלם המתנדב וגאל אותנו.
זהו "כיפאק היי" ואנחנו מפנים חרטומינו לצפון. באוטו אנו מקשיבים לעידכוני החדשות ואחרי רבע שעה עולה ההצעה לעבור לביקור קצרצר אצל החייל של המורה במחנה זיקים. הגברים מתלהבים ומקוים לאיזו כיפת ברזל קטנה. האיטלקייה לעומת זאת מפסיקה את תרגומה לתייר, הוא מצליח להבין שהיציאה מתחום האש מתעכבת.
הגענו לזיקים עם מלאי שתיה עבורו. החייל יצא אלינו, החייל היפה הינו בעל תרכיז גנטי של אל יווני. הסטייליסטית כמובן בהתה.
האיטלקי הראה לראשונה סימני עצבנות ודווקא רצינו להראות לו "תרגיל". החייל נאלץ לצנן את הפטריוטים ולשלוח אותנו לדרכנו חזרה וכך לבסוף עשינו, מרוצים !! העייפים הגיעו אח"כ.
הקצנו כשדמעות סיום ניקוות בעיננו, יהודית וקשקש יושבי החוה, מיהרו לערוך שולחן עם ארוחת בוקר ישראלית וטעימה כדי להקל עלינו ולקדם אותנו לקראת העזיבה (ב14:00 אמורים להגיע נופשים חדשים). במהלך הבליסה תחקרנו את יהודית בנסיון לפצח את הקול החלוצי הזה שגורם לאנשים נורמליים לכאורה לעשות מעשה ולשים מבטחם באמצע "שום מקום". בעיקר אלו שבחרו בכך בסוג של דיעה צלולה ולא הוצנחו לשם מאיזה שטיח מאובק. יהודית האשימה בחזון את קשקש אישה, איש צבא בעברו. הסתכלה לי בעיניים כמו שרק מסקרה לקונסילר יכולה וסיכמה "קשה". ובכל זאת ברור שהיא וגם הוא, רחוקים מ-לוותר. מתעקשים להפריח ולפנק את אורחיהם בו זמנית, פשוט מ ד ה י ם.
הילדה גם היא לא ויתרה על רכיבה בחווה הרותחת והאיטלקי ליוה אותה מכיון שכל דקת צלייה חשובה.
לבסוף זזנו רק מעט עד לנקודת התצפית על המכתש, שם נטפלנו לזיו הביישן שבלי התראה הציע לנו הסבר על הנוף, הוא החל בהסבר מפורט לכל שכבה גיאולוגית, זיז וגבעה כולל תקופות פלאנתוליות (רוס היה מתלהב). מודים..לא ראינו את זה מגיע...
המשכנו לחוות האלפקות, "למה" מפונפנת שלא שואלת כלום, רק באה לקבל ליטוף ואיזה משהו קטן בשביל הטעם.
למרות אזהרות "היכון רוק" קיבל ילד אמיץ אחד שליכטה עסיסית. אבא'שלו במקביל נשבע אמונים לאיזו בימבו בלונדינית.
קינחנו בארטיק.. נו מה.
תחנה חינוכית אחרונה- הצריף של ה"זקן". האיש שבאמת ידע לעמוד על הראש ולראות את העולם מנקודת מבט נבואית. מיוחדת רק לו ולצערי לא קיימת במנהיגינו עכשיו.
קראנו קטעים מכתביו ורישומיו ובואנ'ה זה בדיוק "חזון". לראות איפה חייבים לפתח, לצפות היכן יהיו נקודות התורפה וגם החוזק ולהערך בהתאם "ובמהירות".האיש ביקש כבר בשנות ה50 להתפיל מים והנה 2011 עכשיו אנחנו מבצעים...
ובעיקר דוגמה אישית, איפה ישנם עוד אנשים כמו...
מהצריף המשכנו לקברם של הזוג. את פנינו קידמו "במבי" חמודים שמלחחים חופשי, צילמנו כמו משוגעים.
מיד התיישבנו בחניון מסודרים לצילום קבוצתי וחיכינו בסבלנות לקורבן שיקלע לכבשן. לשימחתנו לאחר כמה דקות המתנה (9:30 ליתר דיוק, אבל מי סופר) הגיע הצלם המתנדב וגאל אותנו.
זהו "כיפאק היי" ואנחנו מפנים חרטומינו לצפון. באוטו אנו מקשיבים לעידכוני החדשות ואחרי רבע שעה עולה ההצעה לעבור לביקור קצרצר אצל החייל של המורה במחנה זיקים. הגברים מתלהבים ומקוים לאיזו כיפת ברזל קטנה. האיטלקייה לעומת זאת מפסיקה את תרגומה לתייר, הוא מצליח להבין שהיציאה מתחום האש מתעכבת.
הגענו לזיקים עם מלאי שתיה עבורו. החייל יצא אלינו, החייל היפה הינו בעל תרכיז גנטי של אל יווני. הסטייליסטית כמובן בהתה.
האיטלקי הראה לראשונה סימני עצבנות ודווקא רצינו להראות לו "תרגיל". החייל נאלץ לצנן את הפטריוטים ולשלוח אותנו לדרכנו חזרה וכך לבסוף עשינו, מרוצים !! העייפים הגיעו אח"כ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה