יום ד'- העם דורש אתנחתא עירונית

זה לא שהיה כ"כ נורא באוהל, אבל איך לומר ...הרגשתי הקלה אמיתית בבוקר ויכולתי שוב להיות עליזה ופלגמטית. השמש האירה את הכבשן הסינטטי מוקדם מדי מזכירה לי למה אני מתעבת ביטויים כמו "השכם בבוקר" ואיתם רעשי בוקר צורמים כמו ציוץ ציפורים. שאבתי קפה "מסוקס" שחור עם עוגיות מהבית ומיהרתי למלא את הבטחתי להוכיח שכן. תמיד יש עימי נעלי עקב ראויות, שמא יקראו לי לפרזנטציית "מפרום החודש" בעמק בית שאן. בכלל, אנשי העמק הזה אני מעריכה אתכם.
איך אתם מסתדרים בלי ארומה אייס?

לאחר החובה הגיעה ההנאה. הקבוצה  ירדה כמו עדר פילים ממושמע עם מזרון דרדלה צהוב לרחוץ בבריכות להתרעננות ולעילוי המורל. (הילדים לא הפסיקו להזכיר איזה תוכנית הם מפסידים עכשיו). משם נדחסנו שוב למכוניות שתא המטען שלהן לא מראה סימני ריקון. הגענו לירושלים כדי לנשום שוב אויר עירוני. כן, בדלות  גם ירושלים נכנסת לקטגוריה זו.הקבוצה חיבקה במהירות את הציויליזציה ואף מיהרה לשחק ב"מצא חניה", תוכניות ההגירה לגליל אופסנו ב"HOLD". לאחר סיבוב קצר במחנה יהודה ציידנו את התייר בתערובות תבלינים ריחניות שספק אם יזכור מה יעודן,בלענו חאצ'פוריה שלמה ויצאנו למגדל דוד לחזיון האורות המרשים. המסקנה- הכל הזמני ! וכמו ירושלים, צפה תמיד לכובשים.
בלילה בלילה (21:30) בוגרי הקבוצה נשברו ונטשו את ילדיהם למען פאב "התקליט" . האיטלקים נשברו, נטשו אותנו וזינקו לחדרם "אח אמורה אמורה"..