תם ובאמת שהיה מושלם

יום אחרון למסע (הוא נכתב באיחור כי הסטייליסטית, מרגע שזיהתה את חלקת המיטה המוכרת, שוב לא היה ניתן להפריד ביניהן).
הקצנו כשדמעות סיום ניקוות בעיננו, יהודית וקשקש יושבי החוה, מיהרו לערוך שולחן עם ארוחת בוקר ישראלית וטעימה כדי להקל עלינו ולקדם אותנו לקראת העזיבה (ב14:00 אמורים להגיע נופשים חדשים). במהלך הבליסה תחקרנו את יהודית בנסיון לפצח את הקול החלוצי הזה שגורם לאנשים נורמליים לכאורה לעשות מעשה ולשים מבטחם באמצע "שום מקום". בעיקר  אלו שבחרו בכך בסוג של דיעה צלולה ולא הוצנחו לשם מאיזה שטיח מאובק. יהודית האשימה בחזון את קשקש אישה, איש צבא בעברו. הסתכלה לי בעיניים כמו שרק מסקרה לקונסילר יכולה וסיכמה "קשה". ובכל זאת ברור שהיא וגם הוא, רחוקים מ-לוותר. מתעקשים להפריח ולפנק את אורחיהם בו זמנית, פשוט מ ד ה י ם.
הילדה גם היא לא ויתרה על רכיבה בחווה הרותחת והאיטלקי ליוה אותה מכיון שכל דקת צלייה חשובה.
לבסוף זזנו רק מעט עד לנקודת התצפית על המכתש, שם נטפלנו לזיו הביישן שבלי התראה הציע לנו הסבר על הנוף, הוא החל בהסבר מפורט לכל שכבה גיאולוגית, זיז וגבעה כולל תקופות פלאנתוליות (רוס היה מתלהב). מודים..לא ראינו את זה מגיע...

עצרנו אותו בשיא וכמובן שעברנו לראיין אותו, מסתבר שזיו הביישן בכלל מרחובות ובמצפה הוא הקים כרם ! הנגב הזה.. איפה שלא תתייבש יהיה חלוץ נמרץ. הודנו לזיו ואיחלנו לו בציר מוצלח.

עמוסי הרהורים
המשכנו לחוות האלפקות, "למה" מפונפנת שלא שואלת כלום, רק באה לקבל ליטוף ואיזה משהו קטן בשביל הטעם.
למרות אזהרות "היכון רוק" קיבל  ילד אמיץ אחד שליכטה עסיסית. אבא'שלו במקביל נשבע אמונים לאיזו בימבו בלונדינית.
קינחנו בארטיק.. נו מה.
תחנה חינוכית אחרונה- הצריף של ה"זקן". האיש שבאמת ידע לעמוד על הראש ולראות את העולם מנקודת מבט נבואית. מיוחדת רק לו ולצערי לא קיימת במנהיגינו עכשיו.
קראנו קטעים מכתביו ורישומיו ובואנ'ה זה בדיוק "חזון". לראות איפה חייבים לפתח, לצפות היכן יהיו נקודות התורפה וגם החוזק ולהערך בהתאם "ובמהירות".האיש ביקש כבר בשנות ה50 להתפיל מים והנה 2011 עכשיו אנחנו מבצעים...
ובעיקר דוגמה אישית, איפה ישנם עוד אנשים כמו...
מהצריף המשכנו לקברם של הזוג. את פנינו קידמו "במבי" חמודים שמלחחים חופשי, צילמנו כמו משוגעים.

שניה לפני העלייה למכוניות ולהצפין, נזכרה החבורה שאין צילום של "הביחד".
מיד התיישבנו בחניון מסודרים לצילום קבוצתי וחיכינו בסבלנות לקורבן שיקלע לכבשן. לשימחתנו לאחר כמה דקות המתנה (9:30 ליתר דיוק, אבל מי סופר) הגיע  הצלם המתנדב וגאל אותנו.
זהו "כיפאק היי" ואנחנו מפנים חרטומינו לצפון. באוטו אנו מקשיבים לעידכוני החדשות ואחרי רבע שעה עולה ההצעה לעבור לביקור קצרצר אצל החייל של המורה במחנה זיקים. הגברים מתלהבים ומקוים לאיזו כיפת ברזל קטנה. האיטלקייה לעומת זאת מפסיקה את תרגומה לתייר, הוא מצליח להבין שהיציאה מתחום האש מתעכבת.
הגענו לזיקים עם מלאי שתיה עבורו. החייל יצא אלינו, החייל היפה הינו בעל תרכיז גנטי של אל יווני. הסטייליסטית כמובן בהתה.
האיטלקי הראה לראשונה סימני עצבנות ודווקא רצינו להראות לו "תרגיל". החייל נאלץ לצנן את הפטריוטים ולשלוח אותנו לדרכנו חזרה וכך לבסוף עשינו, מרוצים !! העייפים הגיעו אח"כ.

כי במדבר נבחן העם

כן הגענו לתחנה האחרונה במסענו -מצפה רמון. כן הגענו דרך כביש 40 תוך כדי עדכונים ברדיו, מבואסים מהמבזקים שמעיבים על סיומו של מסע מהנה. לרגע הייתה התייעצות האם להמשיך עפ"י התכנון או לסגת, הילדים כמו ביבי "עפו" על ההזדמנות ומיד השמיעו קולם. (הם נשמעים משכנעים יותר=געגועים לסוני). וכמו בדמוקרטיה ים תיכונית הטייקונים הם אלו שקבעו את המהלך והדרמנו.

הבוקר שלנו דווקא התחיל בתודה לאל של שלושת הלאומים. לאחר הסכמה שירושלים ממש מזכירה אירופה (בבוקר), יצאנו לכותל המערבי או בשמו בימי חמישי" הכותל הצרפתי" זהו יום של ברמצוות והאיטלקי החליט שהוא עושה עליה ויעבוד ככליזמר. הצרפתים בעיר מוסיפים ר' והרבה שיקק לרחבת המתפללות. יש מחשבה על הכובע, שמלה..טרה טרה או לה לה.

הצטרפנו לסיור במערות , כיהודים טובים הלכנו לאורכו של הכותל היחיד. ויצאנו הישר לתוך ה"ויה דולורוזה" סובלים יחד עם התייר ומובילים אותו לכנסיית הקבר הדרמטית. נדהם מהנחרצות שלנו להעביר אותו במהירות דרך כל תחנות הדת איחל לנו שבעזרת השם ומגדלנה היפה נגיע לדוכן לאכול שווארמה.
מירושלים ירדנו נמוך, נמוך לים המוות, כי התייר שלנו רצה לעשות חיים. מיד התמרח בבוץ שחור והחל בסדרת פוזות צפות.
יש לציין שים המלח ואוגוסט נסבלים הרבה יותר אחה"צ.

ואז יצאנו למצפה - אני חייבת לומר שאני לוקחת את פרס השורדים מבית שאן ומעבירה למצפה. המקום הקטנטן הזה שאפילו סופר פארם משכה ידה ממנו. במצפה הוקירו לנו על בואנו ומילאו את הצימר היפה בחוות כרמי הר הנגב בכל טוב- שוקולדים, יין ושאר קפאינים. ישבנו על המרפסת הרמנו כוס אחרונה משותפת למסע זה. צופים לעבר כוחותינו המאירים את השמיים, ליל מנוחה.

יום ד'- העם דורש אתנחתא עירונית

זה לא שהיה כ"כ נורא באוהל, אבל איך לומר ...הרגשתי הקלה אמיתית בבוקר ויכולתי שוב להיות עליזה ופלגמטית. השמש האירה את הכבשן הסינטטי מוקדם מדי מזכירה לי למה אני מתעבת ביטויים כמו "השכם בבוקר" ואיתם רעשי בוקר צורמים כמו ציוץ ציפורים. שאבתי קפה "מסוקס" שחור עם עוגיות מהבית ומיהרתי למלא את הבטחתי להוכיח שכן. תמיד יש עימי נעלי עקב ראויות, שמא יקראו לי לפרזנטציית "מפרום החודש" בעמק בית שאן. בכלל, אנשי העמק הזה אני מעריכה אתכם.
איך אתם מסתדרים בלי ארומה אייס?

לאחר החובה הגיעה ההנאה. הקבוצה  ירדה כמו עדר פילים ממושמע עם מזרון דרדלה צהוב לרחוץ בבריכות להתרעננות ולעילוי המורל. (הילדים לא הפסיקו להזכיר איזה תוכנית הם מפסידים עכשיו). משם נדחסנו שוב למכוניות שתא המטען שלהן לא מראה סימני ריקון. הגענו לירושלים כדי לנשום שוב אויר עירוני. כן, בדלות  גם ירושלים נכנסת לקטגוריה זו.הקבוצה חיבקה במהירות את הציויליזציה ואף מיהרה לשחק ב"מצא חניה", תוכניות ההגירה לגליל אופסנו ב"HOLD". לאחר סיבוב קצר במחנה יהודה ציידנו את התייר בתערובות תבלינים ריחניות שספק אם יזכור מה יעודן,בלענו חאצ'פוריה שלמה ויצאנו למגדל דוד לחזיון האורות המרשים. המסקנה- הכל הזמני ! וכמו ירושלים, צפה תמיד לכובשים.
בלילה בלילה (21:30) בוגרי הקבוצה נשברו ונטשו את ילדיהם למען פאב "התקליט" . האיטלקים נשברו, נטשו אותנו וזינקו לחדרם "אח אמורה אמורה"..

יום שטח, היום הנורא הגיע

ולחשוב שכמעט ניצלתי, הבוקר התחיל בארוחת בוקר קיבוצית והמשיך בשירה עברית עם ר׳ מתגלגלת
כמו תמר לח על הלשון, לחצר קבוצת כנרת. זהבה המדריכה לקחה בענות העמק להסביר לנו ציונות למה?. כמו בכל סיפור התישבות טוב. היתה חקלאות, ״ישראלי״ אחד שחרף נפשו בעבור חופן תמרים. משוררת אחת נפלאה בדורה, רומנטית, חולה במחלה נוגה -שחפת. מחלה כ״כ נשית עם אקססוריז=ממחטות בד ולא טשיו רב שכבתי. בטח הן גם היו רקומות ( הממחטות). איפה הימים בהם על כל רווקה היו 20 יפי בלורית ותואר.
נשים גם אז נלחמו על מקומן וגם הצליחו לקבוע אותו. הן הורשו לעבוד בחוץ וגם במקומן הטבעי מטבח וכביסה. הוסדר מעמד ״הידועה בציבור״ ( חפש ערך כצנלסון לפני שהיה רחוב).

הן זכו לכבוד וייקר כמו כל פולניה שסבלה בשקט- בקבר. בית קברות כנרת, מקום שליו ונעים ממש עושה חשק למות. כ״כ אירופה שחיפשנו איפה קבור ג׳ים מוריסון... במקומו התנחמנו בנעמי שמר,התיישבנו על בוגרנו וטפנו וזייפנו לסירוגין את ״אולי״ ו ״חורשת האקליפטוס״. נרשמה התהפכות בקבר.

 
משם נסענו לרחוץ בג׳יפת הקיבוצים. רק האמיצים טבלו! לרגע עלה הרהור כפירה בקבוצה להניח את ראשיהם הענוגים על מיטת צימר, אבל הציות העיור הוביל אותם בראש מושפל למגה ,להצטיידות מאסיבית של אלכוהול ובשר וכל היכול להקהות את רוע הלינה בקמפינג אלף כוכבים ומליון יתושים ב״גני חוגה״. למרות הדשא, הבריכה ובית הקפה יש אתגור טכנולוגי בטבע ולכן אין תמונות סימולטנית.

אהבה באקסטרים

הבוקר נפתח בסימן טו באב, בעוד אחות אחת מרפדת את קן האוהבים לה ולבוטן אי שם במרכז. זוג האיטלקים מראה לנו אמורה מה היא,
אכולי קנאה החלטנו להעמיד את האהבה במבחן ויצאנו לפעילות אקסטרים. תחילה גלישה ברכבל מצוק מנרה. הקלסטרופביה של הביחד.
למרגלות המצוק נחלקנו לזוגות+אחד ילד אתגרי ועלינו לאחר הזעה מזככת לקרוניות. כאן הועמדה שוב במבחן אהבת הסטייליסטית לילדיה. בגבורה עלתה לרכב המפוקפק לאחר שצפתה ושיננה את סרט ההדרכה. כשהיתה לבדה עם בנה נבחה שעליו להעריך את כל ההקרבה הזו. הילד דיסמס אותה והזכיר לה שבידיה מופקדת ידית הגז וכדאי שתשתמש בה. המדריך גם הוא הבהיר לה שהוא מקוה שאכן תלחץ גז כדי שלא יצטרך לכרוז עליה. יצאנו לסללום. שניה מההזנקה המנוול כרז במגפון שהדהד וזעזע את הצוק "האמא עם הילד..את נוסעת לאט תלחצי על הגז." הסטייליסטית לא נבהלה סיננה ברכת כביש עירונית והמשיכה לנווט בבטחה עם בנה אל קו הסיום. ועכשיו משוואה עם נעלם- אם סללורי מצליח לצלם קרונית בתנועה מה היתה מהירות הקרונית ?

בטרם ליבה יאט יצאנו ליעד הבא- רפטינג אקסטרים, מיד הוגשה בקשה להקלה בטוענה לגילה הצעיר של הבת. הרפטינג הוסת למסלול משפחתי א ר ו ך ורטוב מדי,הקבוצה שכחה את ג'ון לנון ונחלקה לשתי סירות מלחמה קריאותה הנואשות לחובש נאלמו בחדוות הקרב . הטישיו שנילקחו הפכו למטליות ליחות.(כן אני מצוננת באוגוסט)
עייפים ורעבים הועברה בהצלחה הקריאה לאכול במסעדה. נבחרה מטולה עיר האורות ונתכנסנו לארוחה מעולה עם יין טוב ומארחת מקסימה במסעדה- מלון בוטיק "בית שלום" מומלץ לגמרי פה אחד ! מגרגרים ליקר שזיפים מייצור מקומי פרשנו לחדרנו. הצעות להעביר את הילדים לפנטהאוז האיטלקי נדחו בתנועת החלקת סנטר...טוב לפחות הם ישנים כבר

יצאנו לדרך

אז עשינו את זה ויצאנו, אפילו כמעט ועמדנו בזמנים ובחיי שהפעם לא באשמתי! אז ככה קודם כל וזו מילה שלי, לא להאמין להוראות ההכנה של ג׳חנון בתנור. אחרי 8 שעות הג׳חנון רק נמס.כמובן שהכנתי אופציה ב׳ מגש ג׳חנון למיקרו הולך מעולה עם עגבניות וביצים ריריות (הן רחצו בג׳קוזי עם הג׳חנון)

התחנה הראשונה היא must הקפה באלונית, ככה זה אנחנו צריכים לעשות את זה בהדרגה, אי אפשר להיזרק לטבע בלי ארסנל קפאין. העצירה הבאה היתה כמובן בשביל להשתין ובהזדמנות זו העברנו את הבירות קדימה שיהיה. הברקה ספונטנית הביאה אותנו לנצרת בכל זאת יש תייר קאתולי באוטו.. בעוד שהוא קיבל את הבשורה אנחנו ינקנו סירופ נקי עם כנפה, בקלאווה, עוואמה, לוקום ..ילדי הhdh נעשו תזזיתיים משהו. המורה החליטה שזה העיתוי להעביר הרצאה על התבגרות (בלי תמונות) להעניק מצפנים ושירונים...הקבוצה זולת האיטלקי איבדה אותה.
לסיום קינחנו בתל חי- סיפור מרגש עם מיתוס פאתוס אגו ויד אחת אמיצה במיוחד.
נרגשים ושואגים למראה האריה התקפלנו לכיוון קיבוץ מנרה ללילה ראשון בלי בוטן.

*מצ״ב תמונה של הסטייליסטית עם סלב מקומי.

ההכנות או איך לארוז את כל הבית בלי שהבעל יבחין

טוב אז מה צריך? באמת הפעם אנחנו "טרוול לייט", לא ניקח כלום מה שנצטרך נקנה בדרך..
בעצם יש יום "שטח" אז נארוז אוהל ומזרונים ומזרון מתנפח וציפות +שמיכות ושק שינה ומחצלות, גזיה , פנסים, צידנית , קרחונים,
אלתוש, מנגל, כלים, מגבות,באמת המינימום שצריך, נו זה בכל זאת שבוע